<h1>ראבי"ה סימן רכ"ט</h1>
<h2>דף צה.</h2>
תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות המכבד והמרבץ והרודה חלת דבש חייב חטאת הזיד ביום טוב לוקה ארבעים וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. פירשתי לה בהלכות יום טוב פרק קמא דביצה. אמימר שרא זילחא במחוזא אמר טעמא מאי [אמור רבנן] דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות. פירוש שכל העיר היתה של אבני שיש, וליכא למיגזר אטו שאינו של אבנים, ואטו עיר אחרת כולי האי לא גזרינן, דההוא דסוף פרק תמיד נשחט [פסחים ס"ד ע"א], דמייתי לה עלה, העיר של ירושלים לא היה [לה] רצפה של אבנים אלא העזרה. תנא אשה חכמה מרבצת את ביתה, והאידנא דסבירא לן כרבי שמעון שרי אפילו לכתחלה. ובעניני כיבוד פירשתי בפרק קמא דביצה בסופו בחיבור זה. התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ורבי שמעון פוטר בזה ובזה. והלכתא כרבנן.
